<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תר"צ</h1>
<h2>דף ט:</h2>
אמר רב הונא בריה דרב יהושע האי מאן דלא ידע בכמה שני בשבוע קאי נבצר תרי שתי או נטפי חמש שנין וניחשוב כללי ביובלי ופרטי בשבועי ונישקול מכל מאה תרתי ונישדי אפרטי ונחשוב פרטי בשבועי וידע בכמה שני בשבוע וסימ' כי זה שנתים הרעב ועוד חמש שנים. כך מצאתי גירס' ישנה ואיתמר נמי בפר"ח. אך רבי' חננאל פי' שיטה אחרת. ונראה בעיני גרסתו. ונ"ל פי' הכי דרב הונא בריה דרב יהושע אמניין שטרות קאי ודסתם תלמודא אשטרות קאי דמנו למלכות יוונים כדאמרי' לעיל נישייל' לספרא כמה כתיב והכל בקיאין במניין שטרות של יוונים דבגולה אין מונים אלא למלכות יוונים בלבד. ומלכותן פשטה בשנת מ"א אחר בניין בית שני כדאמרי' לעיל ל"ד למלכות פרס וי"ו שנים שמלכו בעילם הרי מ' שנה. ובשנת מ"א פשטה. ושנת תחילת הבניין קדשו שמיטין כדמוכח בפ' בתרא דערכין וכדפרישי' לעיל. א"כ שנת מ"ב אחר חורבן היה סוף שמיטה ושנת מ"ג היה תחילת שמיטה. וה"ק נבצר תרתין שנין ממנין שטרו' דהיינו מ"ג לבניין או נטפי חמש שנין על מניין שטרות דהוא נמי תחילת שמיטה. וחדא היא דהיינו דקאמ' רב הונא נבצר תרתין שנין ניטפי חמש שנין על מנין הסופר. ושם ימצא תחילת שמיטה. וסי' זה שנתים כבר עברו אי נמי ועוד חמש שנים ייעשה עדות מחמש שנים על מניין שנת הסופר. ונישקול מכל מאה תרתי כר"י דאמ' שנת נ' עולה לכאן ולכאן. דהויא שנת נ' תחילת שבוע. ונחשוב פרטי בשבועי וידע כמה שני בשבועי קאי. כיצד נישקול שע"ח שהן ש"ף בציר תרתין שנין דש"ף שנים מלכו בהדי דקם ביתא וקע"ב דאחר חרבן ששלמו ד' אלפים ותתק"ט למניין שאנו מונים עכשיו בשנת ט' לפרט בשנת וי"ו למחזור רכ"ט והוי בין שע"ח וקע"ב ותתק"ט אלף ותנ"ט מתחילת שבוע שהתחיל אחר ב' שנים למלכות יוונים ותשקול מן האלף ותנ"ט דהיינו מכל מאה תרתי ושדנהו על ט' של תנ"ט והוו להו ל"ח. הל"ה הוי שביעי ואישתכח דבג' בשבוע קאימנא השתא. ואפי' לפי גירס' הספרי' שגורסי' ניטפי שתא חדא סליק מיניינא הכי. דלא נהירא מה שפי' רש"י דבשנת ת"ך חרב הבית ומתוך כך מקדים חשבון שביעיות שנה אחת דמה שפי' דמקשה בערכין אליבא דר"י ומשני רב אשי אליביה שית שנין עד דסליק עזרא כו' בפ' אין נערכין גרמא ליה למיטעיה בבנין הבית ובשביעיות. ולפום חורפיה לא עיין בה. דלרבנן קא משני רב אשי הכי וליכא למיתלי ביה כי הך טעותא. כי בטעות סופר הוא. ושמא שום תלמיד הגיהו שלא מדעתו. ועוד מה שפי' דשנת אחר חורבן לא מנו תנאים בהדי חרבן משום דרובה הוא בבניין ליתה. דאיהו סבר דלתשרי מנינן. ולא היא דלמלכי ישראל ולבניין הבית [מניסן] מנינן ואפי' לכורש קודם שהחמיץ מנינן להו מניסן כדאמרי' בשמעת' קמייתא דר"ה. אבל מלכי א"ה מנינן מתשרי. ולא השלימה שנת חורבן עד ניסן שאחר ט' באב. והילכך איכא לפרושי הכי לפי גירס' הספרי' דגרסי וניטפי חדא שתא. בעל כורחיך בית ב' קם ד' מאות וכ"א שנים ובשנת כ"ח חרב. דאמרינן באין נערכין ושנייה במוצאי שביעית מי משכחת מכדי בית שני כמה קם ת"ף לבד שנ' החורבן כדמוכחא כולה שמעתתא הרי ד' מאות תמני יובלי הוו ארבסרי דהיינו מכל מאה תרתי שבועי פש להו שית הוו להו בשיתא בשבועי. פירוש הוה ליה האי חושבנא דד' מאות ועשרים בשיתא בשבוע וחורבן אחר אותה שנה היתה. וה"פ דלעיל דשמעת' די"ד אחר שהוכתה העיר דפרי' לה הוה בתלת בשבוע דבכולהו חרוב גרסי' בר מהני תרי. ורבותינו אוקמוה אחרוב. וטעות הוא בידם. דל"ג ליה בהני תרי וליתה בשום ספר. אלא אמניינא קיימי. ומשני הא מני ר' יהודה היא דאמ' שנת נ' עולה לכאן ולכאן אתיא מתמיניא יובלו והני שית הויא לה ארביסר אישתכח דמוצאי שביעית חרב. הא למדת שתכ"א עמד הבית והיינו נטפי חדא שתא שהטעה המונה מחורבן אינו מונה שנה מחורבן לא בהדי בניין ולא בהדי חורבן כדאמ' אחר אשר הוכתה העיר דפרשי' לה אחר שנה שהוכתה העיר ולא משום דנפקא ליה רובא דשתא דהא לא השלימה עד ניסן שאחר ט' באב. ומשום הכי ניטפי לה להא שתא משנת תכ"א שהיא שנת חורבן שאינו מונה היתה תחלת השבוע. אלא מונה משנת תכ"ב. ודוק ותשכח דחד מניינא הוא. אך (גירסת) [גירסתי] עיקר. דלפי גירס' הספרים איכא פירכי טובא. חדא דסתמא לאו לחורבן מנינן אלא לשטרות. ועוד דכולהו סימני דקראי לעיקרא דמילתא והוה ליה לאנוחי סימנא אניטפי חדא שתא נקי יהי' לביתו שנה אחת. אבל לנשקול לתרתין שנין אפי' לר' יהודה לא מתנחיין [חנינא] סימנין כי האי גוונא. ועוד דר' (מניינא) [חנינא] מונה שנת חורבן דאמ' ר' חנינא ד' מאות שנה כו' ומסקי' דברייתא טפייא תלת שנין וצריכין לפרושי דר' חנינא מני שנת חורבן וקע"ב דאחר חרבן משנת תכ"א דהיא שנת חורבן מנינן. ונקוט דידי בידך דשנת ב"ג בשבוע קיימ' (אלא) [ולא] כרש"י דבשנת ד' בשבוע קאי דליתיה. ונפקא מינה להשמטת כספים. ואע"ג דאמרי' בערכין ההוא ודאי לא כר"י דאמרי' בר"ה לאפוקי דר"י מההיא דייקי' דהילכתא כוותיה דר"י כאשר השבתי לבני מלאום. ומדרב הונא בריה דרב יהושע דמסיק כוותיה. ואע"ג שלתשרי של בוהו מנינן לשטרות מ"מ מניסן דבתריה מנינן תחלת השבוע שאפי' יום אחד בשנה חשוב שנה. ושנת ט' לפרט שהיא ד' למחזור רנ"ט שאנו מונין עכשיו הוא ג' לשבוע והוא שנת אלף ותק"א למנין בית שני ושנת אלף ותק"א למנין שטרות למלכי יונים ושנת אלף ופ"א לחורבן הבית בהדי שנת תכ"א שבשנת תכ"א חרב הבית שיבנה במהרה בימינו לעיני כל ישר'. הגיה ר' ושנת ט' לפרט שקבעתי שנת ג' לשמיטה לפי שיטת הראשוני' שמנו לתשרי של עיקר שנת ט' לפרט הויא שנת ב' לשמיטה ותשרי ר"ה לשמיטה והוא תשרי שלאחר ניסן של יצירה. וכן עיקר.
